<h1>ספר "והזהיר" מיוחס למר חפץ אלוף — פר' בהר</h1>
<h2>דף מט:</h2>
וכמה היא ההונאה. ארבעה כסף מעשרים וארבע לסלע ושתות למקח. ועד אימתי מותר להחזיר עד כדי שיראה לתגר או לקרובו או לבקי. הורה ר' טרפון בלוד ההונאה שמונת כסף לסלע ושליש למקח ושמחו תגרי לוד. אמר מותר להחזיר כל היום. אמרו יניח לנו ר' טרפון במקומנו וחזרו לדברי חכמים.
ומי שהונה את חברו בסתם ולא פירש אם אותה אונאה הוה שתות המקח או שתות במעות יש מן הדין להחזיר לו. ויד מתאנה על העליונה רצה אומר לו תן לי מעותי ורצה אומר לו תן לי מה שאונתני שכך שנינו האונאה ארבעה כסף מארבעה ועשרים לסלע שתות למקח. וחלקו חכמים ר' כהנא אמר שתות מקח שנינו. ושמואל אמר שתות מעות שנינו. ושנו חכמים בברייתא (מטעמו) [כטעמו] של שמואל מי שהוטל עליו ידו על העליונה. כיצד מכר לו שוה חמש בשש מי נתאנה לוקח יד לוקח על העליונה רצה אומר לו תן לי (מקחי) [מעותי] או תן לי מה שאונתני ועד מתי מותר להחזיר עד שיראה לתגר או לקרובו ואם שהה יותר מיכן יש לומר שכבר הראה וידע את האונאה וקבלה ומחלה ואין עליו חזרה. ואם האונאה פחות משתות לאלתר הוי מחילה ואין לו עליו חזרה. ואם האונאה יותר משתות בטל מקח ושניהם חוזרים. שכך אמר רבא [נ' ע"ב] פחות משתות נקנה מקח יתר משתות בטל מקח. שתות קנה ומחזיר אונאה. וזה וזה בכדי שיראה לתגר או לקרובו. (בלוקח אבל במוכר יכול לחזור לעולם. שכך אר"נ) מה שאמר זה [ו]זה על שתות ועל יתר משתות. אבל פחות משתות לאלתר הויא מחילה.
<h2>דף נא.</h2>
וכשאמר בכדי שיראה לתגר או לקרובו בלוקח. אבל במוכר יכול לחזור לעולם. שכך אמר ר"נ ל"ש אלא בלוקח שהמקח בידו ויכול להראותו לאלתר שאם חזר בו בכדי שיראהו הויא חזרה. ואם לאו נאמר שכבר מחל אבל מוכר לעולם חוזר. ואמרו חכמים הלכה למעשה אורח היה לראמי בר חמא מכר מקחו וטעה. ראהו שהיה עצב לפי שמכרתי מקח והונתי א"ל לך וחזור עליהם. א"ל שהיתי יותר מכדי שיראה לתגר או לקרובו א"ל אע"פ כן באו לפני ר"נ א"ל ל"ש בכדי שיראה לתגר אלא באונאת לוקח לפי שהמקח בידו ויכול להראותו. אבל נתאנה מוכר לעולם חוזר כל זמן שנזכר חוזר וכן הלכה. וכשאמרו בלוקח בכדי שיראה לתגר בלוקח מן התגר אבל מבע"ה אין לו אונאה. ובבעל הבית לא אמרו שאין לו אונאה [אולם] במוכר את כליו. שאילו לא מצא יותר מכדי דמיהן לא היה מוכר כליו ובגדיו. אבל בע"ה שמוכר את פרקמטיא שלו יש לו אונאה שכך אמרו חכמים הלכה למעשה. ומעשה באדם אחד שהיה מוכר עדי בששים ושוה חמישים ואלו היו נותנים לו חמשים וחמשה היה מוכר. בא אדם אחד אמר אם אתן לו חמשים וחמשה תהיה מחילה ולא יהיה לי עליו חזרה לעולם. לפי שאינו שתות. אלא אתן לו ששים כדי שתהיה לי עליו חזרה. ונתבע אותו בדין נתן לו ששים. באו לפני ר"ח א"ל לא שנו אלא בלוקח מן התגר. אבל בלוקח מן בעה"ב אין לו אונאה. א"ל רב דימי יישר וכן אמר ר' אלעזר. והקשו עליו חכמים והרי שנינו כשם שאונאה להדיוט כך אונאה לתגר. א"ר פפא בפרקמטיא אבל בכלי תשמישו של אדם הם חשובין עליו. אלמלא מצא יותר מכדי דמיהן לא היה מוכרו וכן הלכה.
אחד הלוקח ואחד המוכר יש לה הונאה. כשם שאונאה להדיוט כך אונאה לתגר. ר' יהודה אומר אין לתגר אונאה. מי שהוטל עליו ידו על העליונה שהוא אומר תן לי מעותי או תן לי מה שאונתני. אל תונו איש את אחיו [ויקרא כ"ה]. אין לי אלא איש את איש. אשה את אשה מנין ת"ל את אחיו מ"מ. אין לי אלא תגר את תגר. תגר להדיוט הדיוט [לתגר] מנין ת"ל את אחיו מכל מקום. ר' יהודה אומר תגר להדיוט יש לו אונאה הדיוט לתגר אין לו אונאה.
והזהיר את ישראל על ההונייה שכל מי שמוכר חפץ אסור לו שיונהו. לא המוכר ללוקח ולא לוקח למוכר. שכך אמר בפרשה הזאת [ויקרא כ"ה] וכי תמכר ממכר לעמיתך [אל תונו] אין לי אלא שנתאנה לוקח. נתאנה מוכר מנין ת"ל או קנה מיד עמיתך [אל תונו]. ומנין כשתהא מוכר לא תמכור אלא לעמיתך ת"ל וכי תמכרו ממכר [לעמיתך]. ומנין כשתהא קונה לא תקנה אלא מיד עמיתך ת"ל או קנה מיד עמיתך. אין לי אלא קרקעות שדבר הכתוב בהן ומנין לרבות דבר המטלטל ת"ל מיד עמיתך.
והמוכר חפץ לחברו והתנה המוכר ע"מ שאין לך עלי אונאה. וכן הלוקח שהתנה על המוכר ע"מ שאין לי עליך אונאה. שכך אמרו חכמים האומר לחברו ע"מ שאין לך עלי אונאה. רב אמר יש לו עליו אונאה. ושמואל אמר אין לו עליו אונאה. והלכה כשמואל שהלכה כרב באיסור והלכה כשמואל בדין וזה דין הוא. לפיכך הלכה כשמואל.
<h2>דף נא:</h2>
וכשאסור באונאה בשהטעהו ולא פירש לו. אבל אם פירש לו המוכר ללוקח או לוקח למוכר אין להם אונאה זה על זה. שכך שנו חכמים בתוספתא בד"א בסתם אבל במפורש [כגון] מוכר שאמר ללוקח חפץ זה שאני מוכר לך במאתיים. יודע אני בו שאינו שוה אלא מנה ואני איני מוכרו אלא במאתיים. אם אתה רוצה ליקח קח על מנת שאין עלי אונאה אין להן אונאה זה על זה.
<h2>דף נו:</h2>
ומנין שאין אונאה לקרקעות ת"ל [ויקרא כ"ה] או קנה מיד עמיתך דבר הנקנה מיד ליד כמו המטלטלין אותו יש להן אונאה והקרקעות אין להן אונאה. ומנין שאין אונאה לעבדים ת"ל והתנחלתם אותם לבניכם אחריכם לרשת אחוזה [שם] מה אחוזה אין לה אונאה אף עבד אין לו אונאה. ומניין שאין אונאה להקדשות ת"ל (לא תונו איש את עמיתו) [אל תונו איש את אחיו. אחיו] ולא הקדש. ומנין שאין אונאה לשטרות ת"ל ממכר. מה זה מיוחד שגופו מכר וגופו לקח. יצאו שטרות שאין גופן מכר ואין גופן ממון. (יכול אין לי) לא [מכר] אלא הראיות שבהן. מכאן אמרו המוכר שטרותיו לבשם יש לו אונאה.
ומנין כל המוחזק אחריו בנו שהוא בנו ת"ל והתנחלתם אותם [לבניכם אחריכם] לרשת אחוזה. כאחוזה. מה אחוזה אין לה אונאה אף עבדים אין להם אונאה.
<h2>דף נח:</h2>
ולא תונו איש את עמיתו [ויקרא כ"ה]. זו אונאת דברים. כיצד אם היה בעל תשובה לא יאמר לו זכור מה היו מעשיך הראשונים. ואם היה בן גרים לא יאמר לו זכור מה היו מעשה אבותיך. אם חלאים באין עליו ויסורין באין עליו או שהיה קובר את בניו לא יאמר לו כדרך שאמרו חבריו לאיוב הלא יראתך כסלתך [תקותך ותום דרכיך] זכר נא מי הוא נקי אבד (איוב ד). ראה חמרים מבקשים יין מבקשין תבואה לא יאמר להן לכו אצל פלוני והוא לא מכר חטה מימיו. ר' יהודה אומר אף לא יתלה את עיניו ויאמר לו בכמה חפץ זה והוא אינו רוצה ליקח. שמא תאמר עצה טובה אני מוסר הרי הדבר מסור ללב נאמר בו ויראת מאלהיך כל דבר שהוא מסור ללב [נאמר בו ויראת מאלהיך].
אל תונו איש את אחיו [ויקרא כ"ה]. זו אונאת ממון. יכול זו אונאת דברים כשה"א לא תונו איש את עמיתו הרי אונאת דברים אמור. הא מה אני מקיים אל תונו איש את אחיו [זו] אונאת ממון.
<h2>דף ס:</h2>
איזה הוא נשך ואיזה הוא תרבית. נשך המלוה סלע בחמשה דינרין. סאתיים חטים בשלש מפני שהוא נושך. תרבית זה המרבה בפירות כיצד לקח ממנו חטים מדינר זהב לכור וכן השער עמדו חטים בשלשים דינר. אמר לו תן לי חיטי שאני מוכרן ולוקח בהן יין. אמר לו הרי הן חטיך עשוים עלי בשלשים דינר והרי לך אצלי בהן יין ויין אין לו אסור אבל יש לו חייב ליתן לו.
<h2>דף סא:</h2>
ובמרבית לא תתן אכלך. אני ה'. [ויקרא כ"ה] מכאן אמרו כל המקבל עליו עול רבית מקבל עליו עול שמים. וכל הפורק עול רבית פורק ממנו עול מלכות שמים. אני ה' אלהיכם אשר הוצאתי אתכם מארץ מצרים על תנאי הוצאתי אתכם מארץ מצרים על תנאי שתקבלו עליכם מצות רבית. שכל המודה במצות רבית מודה ביציאת מצרים וכל הכופר במצות רבית כופר ביציאת מצרים.
(וכותי) [ובמקום] שצריך ישראל להלות ממנו ברבית ואמר (לו) [לכותי] טול מעות הללו אצלך והלום ברבית ומתכסה מבשר ודם הקב"ה שגלוי לפניו הוא יפרע ממנו. שכך אמר רבא ל"ל להכתב יציאת מצרים אצל רבית ואצל ציצית ואצל משקלות. אמר הקב"ה אני הוא שהבחנתי בין טיפה של בכור ובין טיפה שאינה של בכור אני עתיד לפרע ממי שתולה מעותיו ביד כותי ומלוה אותן ברבית. ומ[מ]י שטומן משקלותיו במלח ומ[מ]י שתולה קלא אילן בבגדו ויאמר תכלת הוא.
והזהיר הקב"ה את ישראל שכל מי שנתגלגלו עליו והעני והוצרך לבריות חייבין ישראל לחזקו ולהלותו או ליתן לו במתנה שכך כתוב בפרשה הזאת [ויקרא כ"ה] וכי ימוך אחיך ומטה ידו עמך [והחזקת בו וגו' ואם אתה מלוהו אל תטול ממנו נשך ותרבית שכך כתיב אל תקח מאתו נשך ותרבית ואם נטל ממנו רבית מוציאין בית דין מידו ומחזירין ללוה. שכך א"ר אלעזר רבית קצוצה יוצאה בדיינין. אבק רבית אינו יוצא בדיינין. ואמר ר' נחמן בר יצחק מ"ט של ר' אלעזר שנאמר וחי אחיך החזיר כדי שיחיה עמך. והלכה כר"א.
<h2>דף סב.</h2>
וחי אחיך עמך [ויקרא כ"ה] זה דרש בן פטורי שנים שהיו מהלכין במדבר וביד אחד קיתון של מים אם שותיהו אחד מגיע הוא לישוב. ואם [שותים] אותו שנים שניהם מתים. דרש בן פטורי ישתו שניהם וימותו שנאמר וחי אחיך עמך. א"ל ר' עקיבה וחי אחיך עמך חייך קודמים לחייו.
ואם נטל רבית ומת הבנים אין חייבין להחזיר. שכך שנינו הניח להן אביהן מעות של רבית אע"פ שיודעין שהן של רבית אין חייבין להחזיר. מ"ט אמרה תורה אל תקח מאתו [וגו'] וחי אחיך כשהזהירה תורה. לו. אבל לבנו לא הזהירה. ואם הניח להן אביהן פרה וטלית וכל דבר המסוים חייבין להחזיר מפני כבוד אביהן. והקשו חכמים כיון שאביהן לא היה הגון איזה כבוד יש לו. והרי כתיב ונשיא בעמך לא תאר (שמות כ"ב) ופרשו חכמים בשעשה מעשה עמך. ואביהם כיון שאינו עושה מעשה עמו איזה כבוד יש לו. ותירצו חכמים בשעשה תשובה. ואם עשה תשובה למה לא החזיר הוא הפרה והטלית בשלא הספיק להחזיר עד שמת. וכן אם הניח להן אביהן שלחן של רבית ואוכלין עליו מטה ומסובין עליה הרי הן כפרה וטלית. מה פרה וטלית משום כבוד אביהן חייבין להחזיר כדי שלא יראו אותם בני אדם ויאמרו הללו נטלם אביהן אף שלחן ומטה כן. שכך שאל רב כהנא את רב [ב"ק קי"ג ע"א] שולחן ואוכלין עליו. מטה ומסובין עליה מהו. אמר לו תן לחכם ויחכם עוד. נלמד ממנה שולחן ומטה כפרה וטלית הם.
<h2>דף עא.</h2>
וכי ימוך אחיך ומטה ידו עמך אל תניח... [שירד]. למה זה דומה למשוי שעל החמור עודנו במקומו אחד תופש בו ומעמידו נפל לארץ חמשה אין מעמידין אותו. מנין שאם החזקת בו אפילו ארבעה וחמשה פעמים חזור והחזיק ת"ל והחזקת בו. יכול אפילו אתה מפסידו... לתרבות רעה ת"ל עמך. גר זה גר צדק. ותושב זה גר אוכל נבילות. וחי עמך. חייך קודם לחייו. אל תקח מאתו נשך ותרבית. ממנו אין אתה לוקח אבל אתה נעשה לו ערב.
<h2>דף עא:</h2>
ושנינו ישראל שלוה מעות מן הכותי ברבית ובקש להחזירם לו מצאו ישראל אחר ואמר לו תנם לי ואני אעלה לך כדרך שאתה מעלה לו אסור. ואם העמידו אצל כותי מותר כגון שנטל כותי ונתן ביד. ובלבד שיהא מעות של כותי. אבל במעות של ישראל כגון שאמר לכותי טול מעות הללו והלוים בריוח אסור. ואין צריך לומר בזו שאסור. לפי שרבית גמורה נוטל ממנו. אלא אפילו הלוהו לכותי ברבית במקום שצריך ישראל אסור שנאמר אם כסף תלוה את עמי (שם) עמי וכותי עמי קודם. פשיטא א"ר נחמן אמר לי הונא אפילו לכותי ברבית ולישראל בחנם.
כספך לא כסף אחרים. אכלך, ולא אוכל אחרים. או כספך ולא כסף מעשר. אכלך ולא אוכל בהמה. כשהוא אומר נשך כסף (דברים כ"ג) לרבות כסף מעשר. נשך אוכל. לרבות אוכל בהמה.
<h2>דף עב:</h2>
ומי שהלוה מן חברו פירות ואין לו אבל מצוי בשוק ליקח שאם הוא רוצה ליקח יקח כמי שיש לו דאמי ומותר. שכן אמר ר' ששת א"ר הונא אין לוין על שער שבשוק... [א"ל ר' יוסף בר חמא לר' ששת מי אמר ר"ה הכי והא בעו] את רב הונא בני בי רב שלוין בתשרי ופורעין בטבת מהו. אמר להן הרי חטים בהיני והרי חטים בשילו שאם... רוצים [קונים] ופורעין. (אלו) [א"ל] בתחלה אמר אין לוין על שער שבשוק כיון ששמע שמועה זו שאמר רב שמואל בר חייא בר יהודה אמר ר' אליעזר לוין על שער שבשוק חזר בו. ולוין על שער שבשוק כיצד אם תאמר שנותן לו מעות על פירות מכר הוא. ואמרו חכמים אע"פ שאין לזה יש לזה אלא שהלוה לו זוזים ולבסוף העמידם על פירות. והרי אמרו חכמים אם יש לו מותר. אבל מאי לוין על שער שבשוק סאה בסאה.
<h2>דף עג:</h2>
לעולם בהם תעבודו [ויקרא כ"ה]. אין (להם) לך בהם אלא עבדת עבד. ובאחיכם בני ישראל איש באחיו. אין לי אלא איש באיש. איש באשה. אשה באיש. אשה באשה מנין ת"ל איש באחיו. לא תרדה בו בפרך. בו אין אתה רודה בפרך. אבל אתה רודה בבן חורין בפרך.
<h2>דף עה.</h2>
ומי שהלוה מן חברו פירות והן בזול ובעת הפריעה הוקרו כגון שהיו החטים בזול סאה בעשרה כספים ובעת הפריעה שוה שנים [עשר] כספים אסור לגבות ממנו אלא כמו ששוה מתחלה ואם יש לו פירות ללוה בעת שלוה ממנו או שאמר לו הלויני עד שיבא בני או עד שאמצא מפתח מותר כמו ששנינו לא יאמר אדם לחברו הלויני כור חטים ואני אתן לך לגורן. אלא אומר לו עד שיבא בני או עד שאמצא מפתח. והלל אוסר וכן הלל אומר לא תלוה אשה לחברתה פירות עד שתעשה להם דמים שמא יוקרו חטים ונמצאו באות לידי רבית. ואע"פ שחלק הלל הלכה כחכמים. ואע"פ שאין לו אלא מקצת הלואתו מותר לו ללות ואין אומרין עד שיהא לו כל הלואתו. שכך אמר (רבא) [ר' יצחק] יש לו סאה לוה עליה כמה כורין. שנה ר' חייא לסייעו לר' יצחק טפת יין אין לו טפת שמן אין לו. הא יש לו לוה ליה כמה כורין.
<h2>דף עה:</h2>
וכשם שהמלוה עומד באיסור כך הלוה עומד באיסור שנאמר לא תשיך לאחיך (דברים כ"ג) אמר לו הקב"ה ללוה לא תשכיה למלוה איסור. וכשם שהמלוה בין רבית כסף בין רבית אוכל ובין רבית כל דבר. כך הלוה עומד בין בכסף בין באוכל ובין כל דבר. וכשם שהמלוה והלוה עומדים באיסור כך הערב והעדים עומדים באיסור כשהן חותמין על שטר רבית. שכך שנינו ואלו עוברים בלא תעשה המלוה והלוה והערב והעדים שנאמר לא תשימון עליו נשך (שמות כ"ב).
ובמרבית לא תתן אכלך. אני ה'. [ויקרא כ"ה] מכאן אמרו כל המקבל עליו עול רבית מקבל עליו עול שמים. וכל הפורק עול רבית פורק ממנו עול מלכות שמים. אני ה' אלהיכם אשר הוצאתי אתכם מארץ מצרים על תנאי הוצאתי אתכם מארץ מצרים על תנאי שתקבלו עליכם מצות רבית. שכל המודה במצות רבית מודה ביציאת מצרים וכל הכופר במצות רבית כופר ביציאת מצרים.
